קודם כל האם יש רצון להגיע למיון הפסיכיאטרי. של המטופל. האם הוא במצוקה. חלק מהאנשים אינם חווים מצוקה. או חווים את המצוקה שלהם כתוצאה של בעיות של אחרים. אם רודפים אותך זה בהחלט לא אומר שלך יש בעיה. ואכן בהגיון צרוף אנשים פרנואידים מציעים לא פעם שהרודפים אותם יישלחו למיון פסיכיאטרי או למשטרה. הכל לפי טיב העניין. לעתים הם מסכימים להגיע למיון בהצעה ששם יטפלו בהבאת הרודפים. בדומה אנשים במאניה אינם רואים כל צורך בטפול. שכן מעולם לא הרגישו טוב יותר. ואכן סובייקטיבית קרוב לודאי שמעולם לא הרגישו טוב יותר. נטולי מודעות לנזקים שהם עלולים לגרום לעצמם או לאחרים בהעדר טפול.
ויש את העמדות כלפי האשפוז הפסיכיאטרי. כלפי המוסד.
של הפרט.
של המשפחה.
פסיכיאטריה. בתי חולים פסיכיאטרים. זה נושא טעון. לא טרנדי. מעורר אימה.
מגיעים ככל הנראה כשכלו כל הקיצים.
המיון
דבר ראשון. התור. אולי אין תור. אולי יש תור. אולי הוא ארוך. וזאת לדעת בדיקה של כל מטופל אורכת לרוב כחצי שעה. כך שדי במספר לא גדול של ממתינים בתור כדי שיתארך ללא סוף. המסדרונות לא בהכרח מסבירי פנים. והמטופל הפסיכיאטרי. במצוקה. באי שקט. חסר סבלנות. לעתים באי הסכמה להשאר המחייב התעמתות מתמדת עם הרצון לעזוב. לעתים עם נסיון מתמיד ללכת. עוד מעט. עוד רגע. הפסיכיאטר יגיע. מנסים לדבר על הא ועל דא. אוחזים בכח. נאחזים.
איפה יש מיים ?. משהו לאכול. אם בכלל. ואיפה השירותים.
האח במיון. ראה הרבה. לעתים הוא מנהל את הרשום. של הפרטים הראשונים.
ההמתנה לרופא הפסיכיאטר. אולי הוא בודק אחר. אולי הוא לא נמצא כרגע במיון. אולי הוא עסוק בדבר מה אחר.
הכניסה לחדר. מלווה בבני משפחה או מלווים. לבד. ההחלטה של הפסיכיאטר. לא תמיד לרוחו של המטופל הפסיכיאטרי.
השיחה. שאלות. המטופל. יכול לשתף פעולה. להכביר מלים על הפסיכיאטר שרוצה לסיים מהר. לענות לענין המעסיק את הפסיכיאטר. להתייחס לעולם הפנימי המעסיק אותו. לשתוק. באיבה. בחשש.
שאלות נוספות שתשאל המשפחה. המלווים האחרים. תכופות תשושים. תכופות מכבירי מלים. לעתים חסרי ידע ממשי מה מתבקש מהם. מה שהם רוצים לספר אינו בהכרח מה שהפסיכיאטר רוצה לשמוע.
החלטה
מיון. מקום של החלטה. לאשפז. לא לאשפז. באיזו מסגרת. בהסכמה או אולי שלא בהסכמה. מחייב פרוצדורות נוספות. אם לא לאשפז. מה להציע להמשך. האם להציע בכלל.
המטופל הפסיכיאטרי. המשפחה. המלווים. באים לספר את הספור. לקבל עזרה. לעתים קרובות אינם מבינים מה התהליך הזה אומר. למה הוא מיועד.
ואם יש החלטה לאשפז. היא אינה בהכרח מיידית.
לעתים נדרשת הסכמה של בעל סמכות גבוהה. לא תמיד הוא זמין בטלפון. יש לחכות. שוב לחכות. עצבים.
ואם המטופל מסרב להתאשפז. אז עומדת שאלה של אשפוז בכפיה. דורשת בדיקה של פסיכיאטר מומחה. כונן שצריך להגיע מהבית.
שוב המתנה. שוב תור. מורט. מורט עצבים.
לעתים צריך הסכמה של הפסיכיאטר המחוזי.
ואז. מגיעה ההחלטה. לאשפז. המטופל חותם על הסכמה. או נוהל האשפוז הכפוי מסתיים.
סוף סוף. מתחילה הדרך למחלקה.
ויש את העמדות כלפי האשפוז הפסיכיאטרי. כלפי המוסד.
של הפרט.
של המשפחה.
פסיכיאטריה. בתי חולים פסיכיאטרים. זה נושא טעון. לא טרנדי. מעורר אימה.
מגיעים ככל הנראה כשכלו כל הקיצים.
המיון
דבר ראשון. התור. אולי אין תור. אולי יש תור. אולי הוא ארוך. וזאת לדעת בדיקה של כל מטופל אורכת לרוב כחצי שעה. כך שדי במספר לא גדול של ממתינים בתור כדי שיתארך ללא סוף. המסדרונות לא בהכרח מסבירי פנים. והמטופל הפסיכיאטרי. במצוקה. באי שקט. חסר סבלנות. לעתים באי הסכמה להשאר המחייב התעמתות מתמדת עם הרצון לעזוב. לעתים עם נסיון מתמיד ללכת. עוד מעט. עוד רגע. הפסיכיאטר יגיע. מנסים לדבר על הא ועל דא. אוחזים בכח. נאחזים.
איפה יש מיים ?. משהו לאכול. אם בכלל. ואיפה השירותים.
האח במיון. ראה הרבה. לעתים הוא מנהל את הרשום. של הפרטים הראשונים.
ההמתנה לרופא הפסיכיאטר. אולי הוא בודק אחר. אולי הוא לא נמצא כרגע במיון. אולי הוא עסוק בדבר מה אחר.
הכניסה לחדר. מלווה בבני משפחה או מלווים. לבד. ההחלטה של הפסיכיאטר. לא תמיד לרוחו של המטופל הפסיכיאטרי.
השיחה. שאלות. המטופל. יכול לשתף פעולה. להכביר מלים על הפסיכיאטר שרוצה לסיים מהר. לענות לענין המעסיק את הפסיכיאטר. להתייחס לעולם הפנימי המעסיק אותו. לשתוק. באיבה. בחשש.
שאלות נוספות שתשאל המשפחה. המלווים האחרים. תכופות תשושים. תכופות מכבירי מלים. לעתים חסרי ידע ממשי מה מתבקש מהם. מה שהם רוצים לספר אינו בהכרח מה שהפסיכיאטר רוצה לשמוע.
החלטה
מיון. מקום של החלטה. לאשפז. לא לאשפז. באיזו מסגרת. בהסכמה או אולי שלא בהסכמה. מחייב פרוצדורות נוספות. אם לא לאשפז. מה להציע להמשך. האם להציע בכלל.
המטופל הפסיכיאטרי. המשפחה. המלווים. באים לספר את הספור. לקבל עזרה. לעתים קרובות אינם מבינים מה התהליך הזה אומר. למה הוא מיועד.
ואם יש החלטה לאשפז. היא אינה בהכרח מיידית.
לעתים נדרשת הסכמה של בעל סמכות גבוהה. לא תמיד הוא זמין בטלפון. יש לחכות. שוב לחכות. עצבים.
ואם המטופל מסרב להתאשפז. אז עומדת שאלה של אשפוז בכפיה. דורשת בדיקה של פסיכיאטר מומחה. כונן שצריך להגיע מהבית.
שוב המתנה. שוב תור. מורט. מורט עצבים.
לעתים צריך הסכמה של הפסיכיאטר המחוזי.
ואז. מגיעה ההחלטה. לאשפז. המטופל חותם על הסכמה. או נוהל האשפוז הכפוי מסתיים.
סוף סוף. מתחילה הדרך למחלקה.
איזה מפחיד להגיע למיון פסיכיאטרי
השבמחקפסיכיאטריה זה עסק מעניין
השבמחק